יום רביעי, 9 במאי 2012

פראג המתוקה

לא בכדי טוענים כי צריך לדעת עם מי להתחתן, ממי להתגרש ובאותה נשימה, עם מי לטייל. הבן זוג הנכון לטיולים בחו"ל יכול לעשות את ההבדל שבין טיול נחמד לטיול מדהים.
לשמחתי הרבה בן זוגי לטיולים בחו"ל הוא הפרטנר המושלם לטיולים מדהימים. הוא נווט מספר אחד, לא מתקמצן על אף תענוג שבדרך, צלם בחסד והכי חשוב.. סוחב על גבו את בקבוקי המים, המפות וכל הקניות המזדמנות. מה צריך יותר?
את הביקור האחרון בפראג, יניב ואני פירגנו לעצמנו לכבוד חגיגות החמש שנים יחד. פראג היא עיר יפיפיה שקל ונעים לטייל בה ברגל. יש בה שפע של היסטוריה, ארכיטקטורה, נופים משגעים, אוכל מעולה וחיבה מובהקת למתוק.
אמנם נחתנו כמה ימים לאחר חג הפסחא, אך המקומיים המשיכו במסורת השנתית שלהם והציפו את הכיכרות המרכזיים בדוכנים ססגוניים שהציעו מבחר של מתנות, מזכרות לתיירים ובעיקר שפע של דוכני מזון.
את הקיורטוש ההונגרי החליף מאפה דומה בעל שם אחר (לא התאמצתי) שנאפה מעל גחלים. לא היה מבחר של מליות כמו לקיורטוש הארצישראלי, אך המראה היה מלבב ובטמפרטורה של 14 מעלות צלזיוס היה מתבקש לנגוס באחד כזה.

הכיכר הגדולה והעתיקה של פראג, העונה לשם סטרומצקה היא אחד המקומות היותר יפים בעיר. מדובר בכיכר רחבת ידיים המוקפת בבתים עתיקים בסגנונות וצבעים שונים. למעט אנדרטה הממוקמת במרכז הכיכר, היא רוב השנה ריקה עם יכולת לחבוק בחיקה תיירים מכל קצוות העולם. עקב החג עוצמתה של הרחבה הענקית התגמדה נוכח הדוכנים הרבים שהוקמו במרכזה. אחד הדוכנים היותר מוצלחים בעיני מכר פירות טריים (תותים, בננות, אננס ועוד) על מקל, שצופו בשוקולד מריר, חלב או לבן. הפייבוריט שלי היה האננס בשוקולד לבן. שתיים אפס לטובת האננס!


כיכר סטרומצקה

לקפה סבוי, שהוא למעשה קונדיטוריה המציעה ארוחות קלות, הגענו בעקבות המלצה של המדריך אִייַד. כששמע שאני בתחום, התביית על המקום הזה וציין שזה "המקום" למצוא עוגות איכותיות ולראות דרך חלון קטן כיצד מכינים אותן. כמובן שקפצתי על המציאה ולאחר יום ארוך של הליכה וטיפוס הגענו עם רגליים כואבות ובטן מקרקרת. לאחר שהושיבו אותנו, שכחתי מהם נימוסים אירופאים ורצתי לויטרינה, בה נחו זו לצד זו קלאסיקות אירופאיות עם תג שם ומספר על יד, שיהיה קל להזמין.  טורס סבוי התגלה כוריאציה לעוגת היער השחור: שכבות של עוגת שוקולד וקרם דובדבנים, מצופה במרציפן. אצלי זה עבר ולו בזכות המרציפן. שאר העוגות היו בסדר גם כן.
את החוויה המתקנת עברתי עם כופתאות ממולאות בתות שדה, מוגשות חם עם מבחר ציפויים: אבקת סוכר,  שמנת חמוצה, אגוזים מסוכרים ורוטב שוקולד. את האושר הזה שלפתי דוקא מהתפריט ולוא דוקא מהויטרינה ולא הצטערתי לשנייה. בהחלט חוויה שהקפיצה לי את בלוטות הטעם לצידו השני של גשר קארל וחזרה. אוי, איזה מותק של עיר!

טורט סבוי





3 תגובות:

  1. פראג אהובתי..מוכנה ורוצה לחזור לשם שוב :-)

    השבמחק
  2. איזה פוסט כיפי ומרתק! עשית לי געגוע לפראג...
    הבלוג שלך מקסים

    השבמחק