יום שישי, 17 באוגוסט 2012

ממונטראול באהבה


את מונטראול כבשתי לראשונה בשנות ה-80. אני זוכרת את הנסיעה ברכבת שיצאה מניו יורק והתארכה כשבע שעות. הנוף מחלונות הרכבת, שטבל במים וירק חקוק בזכרוני ומימוש ה"טעם של עוד" נפל בחלקי 30 ומשהו שנים אחרי.
48 שעות זה כל מה שהיה לי ויחד עם משפחתי הייתי צריכה לגוון ולתמרן. המלון בו בחרנו, באופן האקראי ביותר, שכן ברחוב עם השם המקסים קוט דה נז' (Cote de Neges). הבניין ישן מאוד ובמבט ראשון גרם לי לרצות לבטל את ההזמנה. כשנכנסנו פנימה, החששות נמוגו לאחר שיחה קצרה בצרפתית עילגת עם פקיד הקבלה המדושן (וגם מפני שצמוד למלון היה סניף של "ליאונידס".)
לאחר התרעננות בחדר, שהיה סביר פלוס, יצאנו לרחוב לחפש משהו לזלול לארוחת ערב. באותו רגע הבנו כי המיקום של המלון היה מושלם. הרחוב שקק מסעדות, בתי קפה, סופרמרקט ענק ושוק איכרים שמעליו התנוסס שלט גדול בצרפתית "פתוח 24/7".
הטיול הקצר הופסק בעקבות גשם חזק שהחל לרדת, לשטוף ולנקות את העיר לכבודנו. (למחרת סיפרה לנו מוכרת מקומית כי חודשיים לא ירד גשם במונטראול.) החלטנו לקחת 2 מגשי פיצה ולאכלם בחדר תוך צפייה בסרט. אל הפיצה צירפנו מאכל מקומי צרפתי-קנדי בשם "פוטין" (Poutine). זוהי מנת צ'יפס עם רוטב מעל ושכבת גבינה מומסת. אני הסתפקתי בביס. הפיצות היו הרבה יותר טעימות.
למחרת בבוקר מצאתי את קונדיטוריית החלומות רק עשרה מטר מהמלון.
מבחר ענק של לחמים, מאפים בניחוח צרפתי, מיני עוגות, קינוחים, כריכים והכל טרי ומגרה. שם המקום" premiere Poisson ויש במונטראול מספר סניפים.
בחרתי בטארט לימון שהיה עשוי מדויק עם בצק פריך חמאתי ונימוח וקרם לימון משובח ומעוטר בקליפה מגוררת. 
tart au citron

לארוחת הערב הגענו למסעדה איטלקית בשם Pacini. אוכל נפלא, קינוחים בכוסיות קטנות במבחר טעמים וגולת הכותרת היה מזנון הלחם. בכניסה למסעדה עמדה ארונית עץ יפה עם 4 מגירות שקופות. בכל מגירה היה לחם מסוג שונה. על הארונית עצמה רבצו 4 קערות עמוקות, כשבכל אחת חמאה בטעמים. הייתה שם חמאת פסטו, חמאת עגבניות וחמאה מלוחה. כל סועד בוחר את הלחם שהוא אוהב, את החמאה שקוראת בשמו ומורח אותה על הלחם. את הפרוסה מניחים על גריל פחמים לוהט לדקה או שתיים. הבנתם כמה זה טעים?
בתפריט הקינוחים נתקלתי בעוגה עליה לא שמעתי קודם ולכן לא יכלתי לסרב למפגש הבתולי עם הגברת המסתורית. אמנם לא מדובר כאן בתחכום יתר, אלא בעוגת פאי העשויה מחומרים זמינים, אך בהגשה לא קונבציונלית ולכן מפתיעה בפשטותה, מסוג המתכונים שנופלים בקטגורייה "איך לא חשבתי על זה קודם?" הכלה נקראת פאי קרם סוכר (Sugar Cream Pie) והיא מורכבת מתחתית של בצק פריך וקרם אפוי של סוכר, קמח ושמנת. כולה נוטפת מתיקות ומושלמת לקהל החובב מתוק ברמה הגבוהה ביותר.
נברתי קצת לגבי ההיסטוריה של הפאי הזה והגעתי עד צרפת ובלגיה מחד ועד לכת האמיש מאידך, שמוצאם הוא גרמניה ושוויץ. בואו נסגור על מערב אירופה ובכל מקרה המתכון מצורף בהמשך.
למחרת בבוקר שמנו פנינו לעיר העתיקה וצעדנו רגלי ברחובות המרוצפים אבן.
ביקרנו בבזיליקת נוטרדם, כנסייה גותית שנבנתה במאה ה-18. שקיבלה אותנו בנגינת עוגב עוצמתית.
חצינו דרך סמטת האומנים ונכנסנו למדרחוב ג'ק קרטייר (Place Jacques Cartier) שם, כמו בהזמנה, חיכו לי שורות של עציצי ענק פורחים בפרח על שמו נקראתי וכמה יפים הם היו.
שעת צהריים, הבטן נותנת אותותיה ואנו צועדים לאורך המדרחוב שמצידו האחד ממוקמות מסעדות זו לצד זו, וכולן מלאות בתיירים המחזיקים כוסות בירה. לפתע אני קולטת בזוית העין פרגולה כחולה מצידו השני של הרחוב עם שלט מתנוסס Jardin Nelson. התקרבנו ועיינו בתפריט שבכניסה ומאחר שנראה סביר והאותות מהבטן כבר הפכו למופתים, החלטנו להכנס. מארחת חייכנית ליוותה אותנו פנימה דרך שביל צדדי והכניסה אותנו, ללא שיקוי, לארץ הפלאות. 
בחצר פנימית, בעלת שתי קומות, כולה טובלת בירק, כשעציצים פורחים תלויים מהחלונות, ורקיע כחול מבצבץ מלמעלה הרגשנו בעננים. טופפנו לקומה השנייה לצלילי פסנתר ומלצר סימפטי בשם מקס, קיבל את פנינו והביא לנו מיד כוסות עם מים קרים. היופי היה עוצר נשימה ולקח לנו כמה דקות לנחות. התפריט היה קליל ונעים וכל מה שהזמנו היה טעים והתחסל. סעדנו בחברת ציפורים עליזות ודבורים מזמזמות ולא היה קסום מזה.

קבלו כמה תמונות מהמנות שאכלנו: קנלוני אפוי עם בשר וגבינות, סלט סלק מרענן עם פירות, צנוברים ופרמזן, קרפ מלוח ממולא בירקות גינה וגבינות עם סלט צנון מרענן על יד, קרפ שוקולד ממולא בעוגת שוקולד חמה, רוטב שוקולד מעל וגילופי שוקולד (שמה היה "מוות ע"י שוקולד) ושוט של עוגת גבינה וקולי תותים.
מונטראול הוכתרה על ידנו כאחת הערים היפות והטעימות בעולם. לבטח נחזור.





פאי קרם סוכר חומרים לקלתית:
1/4 כוס סוכר
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
1 כוס + 1 כף קמח
1 חלמון
קורט מלח
כפית תמצית וניל
חומרים לקרם:
1/2 1 כוסות סוכר
1/2 כוס קמח רגיל
1 מיכל (250 מ"ל) שמנת מתוקה
3/4 כוס חלב
1 כפית תמצית וניל
1/4 כפית אגוז מוסקט (לא חובה)
40 גרם חמאה חתוכה לקוביות
הכנה:
הקלתית: במעבד מזון שמים קוביות חמאה, סוכר וקמח ומעבדים בפולסים עד קבלת פירורים.
מוסיפים חלמון, מלח ותמצית וניל ומעבדים עוד קצת עד קבלת בצק.
מוציאים מהמעבד ומהדקים לכדור. את הכדור משטחים לצורת פיתה, מכסים בנילון נצמד ומקררים כשעה במקרר. מרדדים את הבצק על משטח מקומח ומרפדים תבנית פאי בגודל 22-24 ס"מ. מקררים שוב עד שהמלית מוכנה.
המלית:
בקערה בינונית מערבבים סוכר, קמח ושמנת. מוסיפים חלב, תמצית וניל ומערבבים לתערובת חלקה.
שופכים אל קלתית הבצק ומפזרים את אגוז המוסקט. מנקדים בקוביות חמאה.
אופים בתנור שחומם מראש ל-220 מעלות 15 דקות. מנמיכים את חום התנור ל-175 מעלות ואופים עוד 45 דקות נוספות. מצננים לגמרי ומגישים קר.




אין תגובות:

פרסום תגובה