אספרסו בירושלים

לא, לא, אל תתבלבלו. לא התחלתי לשתות קפה. (עדיין לא הגעתי לגיל...) חשבתי שהשם "אספרסו" יתאר בצורה הטובה ביותר את הסופ"ש הקצר והמרוכז  בו יניב ואני בילינו בעיר הבירה. 36 שעות של שכרון חושים ואת כל הפרטים והרגעים המרגשים אני פורסת לפניכם.

אמנם התאריך נסגר מזמן והחדר במלון שוריין זה מכבר, אך את כל השאר השארנו לספונטניות וזה עבד לא רע בכלל.

יצאנו לדרכנו בבוקר שישי במטרה להספיק להגיע למוזיאון "יד ושם" לפני סגירת הדלתות בשעה 14:00.  אני נוהגת ויניב מנווט (מולטי-טסקית או לא, בירושלים אין מצב שאני עושה גם וגם) בכניסה לעין כרם אני קולטת שלט מצד שמאל של הכביש: "בית השוקולד".כמובן שעצרתי במקום. השארתי את יניב במזגן, לדבר בטלפון ולנהל את המדינה ושאטתי לחנות הקטנה.  בחנות ניתן למצוא מבחר טבלאות וחטיפי שוקולד בטעמים מיוחדים, גלידות ופרלינים מקסימים ב-4 ש"ח ליחידה. בחרתי שמונה פרלינים (שיהיה מספר זוגי) והם נארזו בקופסה מתוקה לא פחות. מאחר והם נושנשו במעלה ההר, הצלחתי לצלם רק את הקופסה.

הגענו ליעד בזמן. הסיור ביד ושם היה מעניין ועצוב כאחד. במקום היו בעיקר תיירים מכל העולם, דבר שתרם לתחושת סיפוק וגאווה. ביציאה מהמוזיאון עצמו, הנוף שנשקף מהמרפסת, היה נוף ירושלמי עוצר נשימה. פינאלה מאוד מכובדת לדעתי.

נפרדנו מהר הרצל בתחושות מעורבות. הבטן השמיעה אותותיה ופנינו לכיוון שוק מחנה יהודה. נפשי חשקה בקובה עם המרק החמצמץ ויהי מה. השעה הייתה קרוב לשלוש אחר הצהריים והשוק המה. אין לי מושג איך מצאנו חנייה בקרבת מקום ואפילו בחינם. כנראה שאפשר לצפות לניסים בירושליים. התור ברחמו הגיע כמעט עד הדלת והחלטנו לנסות למצוא שולחן בעזורה. הושיבו אותנו תוך מספר דקות ומלצרית חביבה באה לספר מה נשאר מהתפריט. מכל הקובות נשארה הקובה שרציתי (צירוף מקרים או שבאמת קורים ניסים בעיר קודשנו?). צירפנו אליה מנת חומוס עם גרגירים, שהגיעה עם פיתות חמימות וצלחת חמוצים, מנה של אורז עם שעועית ו-2 בקבוקי שתייה. שילמנו 95 ש"ח לפני טיפ, שזה לא זול, אך יצאנו עם הרגשה נעימה בבטן. סיבוב קצר בשוק היה בלתי נמנע ובשנייה האחרונה, לפני סגירת חנות כלי הבית, הספקתי לרכוש נפת קמח.

אט אט, חנות אחר חנות החלו להסגר. מוכרי הרוגלעך על משקל ניסו לשכנע לקנות ממרכולתם עוד קילו עוגיות במחיר ללא תחרות ובקול מתחנן. אנחנו שמנו את פעמינו לרכב ודהרנו בואכה שדרות הרצל למלון רמדה.

יניב הוריד אותי בכניסה ונסע להחנות. שישה פקידי קבלה, לבושים חליפות בצבע נייבי, עמדו מאחורי הדלפק. אחד מהם פנה אלי והחל בתהליך הצ'ק אין. תוך כדי התברר כי נעשתה טעות בהזמנה, מתן החדר התעכב ובית המלון פיצה אותנו בצלחת פירות, קופסת שוקולדים ובקבוק זכוכית גדול של מים מינרלים. התחלנו טוב!

הנוף מהקומה העשירית היה מקסים, החדר מצוחצח וחדר האמבטיה חדיש ומאובזר.

לאחר מנוחה קצרה, התכוננו לצאת לארוחת הערב. בפתקים שקיבלנו לארוחות היה רשום שהארוחה תהיה בלובי התחתון ואנו שמנו פעמינו לשם. הופתעתי שלא חיכה לנו מזנון עשיר כמקובל, אלא הגשה לשולחן. התפריט היה מונח על השולחן והכיל מנות של דגים ובשר לבחירה. כשהרמתי את הראש מהתפריט שמתי לב כי כל האורחים המסבים באולם היו דתיים מסוג כזה או אחר ואני מודה שהרגשתי קצת כמו נטע זר.

לפתע ניגשה אלינו אחת האורחות מהשולחן סמוך, דתייה כמובן, וסיפרה לנו בלחש כי יש עוד חדר אוכל בלובי העליון והאוכל שם מוגש במזנון. היא הוסיפה ואמרה שהחליטה לגשת אלינו כי לא "התאמנו לנוף". חחח אהבתי!!
באולם הלובי העליון נפתרה תעלומת העלמותם של כל שאר האורחים וקבוצות התיירים. כולם, בלי יוצא מן הכלל, הסבו לשולחנות הגדולים והעגולים, כ-12 איש לשולחן. הבחור בכניסה לאולם הזהיר כי נצטרך לשבת עם עוד אנשים ולנו זה לא הפריע. אכלנו וזללנו כמו ישראלים טובים הפוגשים מזנון עמוס באוכל. הקינוחים היו יותר יפים מאשר טעימים. התמונות לפניכם.

לא חלפו שעתיים וזוג חברים מקומיים אספו אותנו ברכבם ויחד נסענו לבילוי שישי משותף. לאחר שהבהרנו שאנו לא מכירים מקומות בילוי בירושלים, הובלנו למקום מקסים העונה לשם "לבן בסינמטק". זוהי מסעדת שף עם מבחר מנות איטלקיות וים תיכוניות. המקום היה מלא ונאלצנו להמתין לשולחן קרוב לחצי שעה. ישבנו וחיכינו על כסאות קולנוע נוחים ופטפטנו. מאחר ולא הייתי רעבה, לא היה לי אכפת להמתין. בפעם אחרת, כדאי להזמין שולחן מראש.

היה לי ברור שאני מזמינה קינוח בלבד ולו על מנת לייצר חוויה מתקנת לקינוחים בבית המלון. באופן טבעי הזמנתי טארט ליים וחליטת יסמין, שהגיעה בקנקן.

הטארט היה טעים ביותר.הבצק עשוי מפירורים והקרם לימוני וחלומי!! אהבתי את צורת ההגשה שבה ע"י הטארט הונחה כוסית קפואה ובה סורבה פירות יער ומעליו מרנג שנשרף קלות בברנר.

טארט ליים

מנות נוספות שהוגשו לשולחן והתחסלו:

מוס שוקולד וקצפת

חציל בטחינה

לחם הבית

גלידת טחינה עם שערות חלבה ופיסטוקים

אם אתם מגיעים ללבן, כדאי ומומלץ לשבת במרפסת הענקית ממנה נשקף נוף לעיר העתיקה.

למחרת, אחרי שנת לילה מהאגדות, ירדנו לאכול ארוחת בוקר. המבחר היה סביר מינוס. לא משתווה כלל וכלל לבתי המלון באילת ועם זאת לא יצאנו רעבים.

בשעת צהריים יניב הפתיע אותי כשהזמין לי מסאז' שבדי מפנק. נהניתי מכל שנייה.

אחרי טבילה בבריכה המקורה (המים בחיצונית היו קרים מדי) שוב הלכנו לאכול. הפעם ארוחת צהרים במלון (ככה זה כשמזמינים פנסיון מלא). המבחר הזכיר את השאריות מארוחת הערב של ליל אמש ולכן הסתפקנו בכמה סלטים וקישקה של חמין.

חזרנו הביתה כמה שעות מאוחר יותר. מרוצים מסופ"ש עמוס חוויות, קולינאריות בעיקר, אך לא רק. עיר הבירה היפה שלנו התעלתה על עצמה וסיפקה ריחות, טעמים וצבעים אין ספור. מחכה ומצפה לטיול הבא.