יום ראשון, 28 בנובמבר 2010

אסתר המלכה

אמי ז"ל, אסתר היה שמה, היתה מלכה. הכל היה קטן עליה ולא היה דבר שלא הצטיינה בו, למעט כתיבה בעברית (היא תמיד התבלבלה בין 'ח' ל 'כ', בין 'ט' ו 'ת' וכדומה) אבל זה היה פתיר, כי אני תיקנתי לה את שגיאות הכתיב.

אמי ידעה לתפור, לא סתם כיסויים לכריות, אלא חליפות מחויטות.
אמי ידעה לסרוג, לא צעיף מלבני שורה ימין שורה שמאל, אלא סוודרים עם צמות.
אמי ידעה לבשל, לא מספרים, אלא מהראש. כל יום העמידה סירים עם אוכל טרי. לא היה מיקרו, ולא הכרנו את המושג "לחמם אוכל".
אמי ידעה לאפות: עוגות שמרים, עוגות גבינה, עוגות בחושות, עוגות פרי, מה לא? לא אשכח איך לקראת בואם של אורחים הכינה מעוגת טורט אחת שתי עוגות שונות: עוגת הטורט נפרשה לשתיים. על מחצית אחת פיזרה תותים, ג'לי אדום וקצפת ועל המחצית השנייה הכינה תערובת של גבינה לבנה, קצפת וחתיכות אננס. עם קצת ג'לטין כל העסק התייצב והפך להיות כל כך טעים שתמיד אכלתי מינימום שתי פרוסות.

גולת הכותרת הייתה עוגת התפוחים שלה. גרסה של בצק פריך מרודד לעלה בגודל תבנית של תנור. עליו נמרחה שכבה דקה של ריבה שכוסתה בתפוחי עץ מרוסקים ומעורבבים עם סוכר, לימון, קינמון וקצת חמאה. עלה בצק נוסף כיסה מעל כמו גג של בית. העלה העליון חורר במזלג ונזרה עליו סוכר. כשהעוגה הזו יצאה חמה מהתנור והוגשה לי יחד עם כדור גלידה וניל, לא הייתה מאושרת ממני. כמה אהבתי את העוגה הזו ולא רק אני. כולם! אך מידת האהבה קטנה מול מידת האכזבה, אכזבה שלי מעצמי על כך שמעולם לא טרחתי לרשום את המתכון לעוגה הזו וכעת נותרו בי געגועים עזים; לאימא ולעוגת התפוחים שלה. חשבתי לעצמי שאנסה להתחכות אחר המתכון. קצת ניסוי וטעיה ואוכל להגיע לאותה תוצאה. נשמע פשוט נכון? אז זהו שלא. אני מודה שאין לי אפילו את האומץ לנסות. חוששת שיצא משהו אחר לגמרי. אוי לבושה!

אחת מסוגי העוגיות שאמי נהגה להכין היו עוגיות השושנים. בצק פריך מגולגל לרולדה המרוחה קצף ביצים בניחוח וניל ואז נפרש לפרוסות, אותן מעמידים על התבנית עם הפתח למעלה. בזמן האפייה הקצף מתנפח ומתפשט, מה שהופך את העוגייה לאוורירית ונימוחה במיוחד. עוגיות אילו היו אהובות על כל בני הבית ומתוך הגנים הפכו אהובות גם על בנותי. משום מה מעולם לא הרמתי את הכפפה ספק חשש שכל המילוי יזל החוצה, ספק פחד שלא יצא כמו אילו שאמי הכינה. קונדיטוריה קטנה בסמוך לביתנו סיפקה את הסחורה כך שכולם יצאו נשכרים. והנה לאחרונה החלטתי לעשות מעשה ולנסות להכינן בעצמי. בדקתי לא מעט מתכונים ונתקלתי באחד שגרם לי לדז'ה-וו. זהו המתכון המנצח אותו הכנתי כבר מספר פעמים. זהו המתכון שהזכיר לי את בית אמא והנה הוא מוגש לפניכם במלוא הדרו.

עוגיות שושנים 

לבצק:
200 גרם חמאה רכה בטמפ' החדר (לא נוזלית)
2 כפות אבקת סוכר
2 חלמונים
מיכל שמנת חמוצה (200 מ"ל)
3 כוסות קמח
שקית אבקת אפייה (10 גרם)

למלית:
4 חלבונים (כ 130 גרם)
1 כוס סוכר
1 חבילה אינסטנט פודינג וניל

הכנה:
את חמרי הבצק מעבדים יחד, במיקסר עם וו גיטרה או במעבד מזון עם להב מתכת. לא לעבד יותר מדי אלא להגיע למצב של פירורים ואז לאחד בידיים. לחלק לשניים ומאחר ואחר כך נרדד מלבן מכל יחידה, מראש אני יוצרת צורת מלבן מהבצק. לשים בניילון ולתת מנוחה במקרר לפחות שעה. גם לילה זה בסדר. רק אוסיף שהבצק הזה נח ביותר לעבודה, ניתן לרדד בקלות והוא לא נדבק למשטח העבודה.

לחמם תנור לחום בינוני. להקציף חלבונים עם סוכר לקצף יציב. להוסיף פודינג בתנועות קיפול עד שנבלע בקצף, לא מעבר. לרדד כל עלה למלבן (אני אישית מחלקת כל עלה שוב לשניים, כך שישי לי סה"כ ארבע מלבנים לרידוד) למרוח שכבה של קצף על הבצק, בערך 3 מ"מ גובה. האמיצים יכולים יותר. לגלגל לרולדה בזהירות ולפרוס כל 2 ס"מ. להניח את העוגיות במרחק של 2-3 ס"מ זו מזו ולאפות רבע שעה עד 20 דקות, תלוי כמובן בגודל העוגייה. על העוגיות שהתקררו אפשר לבזוק אבקת סוכר.

אמנם החג המתקרב הוא חנוכה ולא פורים, אך לא יכולתי להתאפק ולספר לכם על אסתר המלכה ולו מתוך התרוממות רוח חגיגית. נתראה בקרוב עם מתכון  לחנוכה: סופגניות ללא שמרים. כל אחד יכול!!

אמא שלי - אסתר







6 תגובות:

  1. מרגש, נוגע ללב ו... יאמי : ))
    דיאנה

    השבמחק
  2. אין על דודה אסתר

    השבמחק
  3. הטעם של המעדנים שהכינה דודה אסתר ז"ל במהירות וביעילות עדיין שגורים בפי.... ממממממממממ...........
    ואת דליה, יקירתי, ירשת ממנה את הכשרון לבשל ואת האהבה המיוחדת והייחודית לאפות!! אין כל פלא שבכל תחרות אפיה- את במקום ראשון! כי את אופה מאהבה ובאהבה!!!!!
    תמיד מאחלת לך חיים מתוקים ומיוחדים כמו העוגות שלך!!!
    אוהבתותך!!!!!!!!!!!

    השבמחק